RED LINES CAMPAIGN- BE A PART OF IT! BRING THE CHANGE TO YOUR POLITICAL PARTY!

I stopped worrying about current anti-Semitism. Just fiveminutes I forgot about the anti-Israel propaganda which I see and hear daily around me. I was standing in a serene silence for those five minutes in front of the Children’s Monument, het Kindermonument, in former Dutch concentration camp Vught.
“One thousand two hundred and sixty-nine children were put on deportation trains with the Kindertransport on June 6 and 7 in 1943.  A few days later they arrived in extermination camp Sobibor. Upon arrival they were brutely removed from the cattle wagons, driven to the gas chambers via the Himmelstrasse, the Street to the Heaven, as the Nazi scum jokingly called this street. Were they aware of the atrocities which the Nazi’s had planned for them? When did they realize that from the showers heads no water would come out but a deadly killing gas would emerge? How long did they suffer before they souls were forced to leave their young bodies? Didthe SS men, who watched through a few skylights, enjoy the sadistic spectacle?
The names of all those children are engraved on the Children’s Monument in National Monument Kamp Vught. Only a very few photographs of a few children still exist. Most children are reduced by the industrial killing machine to a just name,without a face.
Why are we commemorating yearly the Children-Deportation, the Kindertransport? In order to prevent? Is this monument akind of educational project?
Yes, the Kindertransport is commemorated every year, but not to teach, not to warn, not even to prevent!
When I unveiled the monument in 1999, people came forward from the audience after the ceremony. They searched through the names, found and, full of tenderness, love and with tears in their eyes, I saw them putting their hands on the name of their sister, their brother, their child or their grandchild. But the names of most of the children stayed untouched, because thebrothers, sisters, nephews and nieces, fathers and mothers of those children had also been murdered.
One thousand, two hundred and sixty-nine names. Lonely names, letters without faces, without family, as if they never existed. Through the chimneys of the Sobibor crematoria they disappeared into an invisible darkness. Anonymous, completely unknown, no one to think of them anymore. Just letters, a very few damaged photographs, as if they never existed.
Let us close our eyes and think in absolute silence of thechildren of the Kindertransport, who stayed on this earth for such a short while, were so cruelly snatched, and of whom nothing, absolutely nothing, has remained.
No grave, no ashes, just a name. Names without meaning, because no one today is able to remember whose life and suffering is behind their names.”

Credit: Jan van de Ven

עשרות נציגי ממשלות וחברי פרלמנטים מרחבי אירופה השתתפו היום (שלישי) בטכס אזכרה לקורבנות השואה, שנערך באתר מחנה טרזין (טרזיינשטאט) בצ׳כיה. הטכס נערך לקראת יום השואה הבינלאומי ביוזמת איגוד הארגונים היהודיים באירופה ובמסגרת כנס כלל-אירופי שדן בסוגיית המאבק בתיאוריות קונספירציה אנטישמיות ברשתות החברתיות, בתקשורת ובאוניברסיטאות.

הבחירה לקיים הטכס במחנה טרזין, שהיווה מחנה מעבר למחנות ההשמדה עבור יהודים ממדינות מרכז ומערב אירופה, נבעה מהשימוש שעשו הנאצים במחנה כ״גטו ראווה״ יצוגי, כדי לרמות את דעת הקהל העולמית באשר להשמדתם של יהודי אירופה בגטאות ובמחנות ההשמדה.

״מחנה הריכוז טרזין ׳שווק׳ ע”י הנאצים כ׳התיישבות יהודים׳ רגילה״, הדגיש בכנס יו”ר איגוד הארגונים היהודים באירופה (EJA), הרב מנחם מרגולין,״אך בניגוד מוחלט ל’פייק ניוז’ הזה כ-120,000 מתוך 160,000 היהודים שנאסרו בו נספו בשואה, בהם כ-13,000 ילדים. חלקם נשלחו לתאי הגזים באושוויץ, רבים מתו מרעב. גם היום הפייק ניוז מהווה סכנה מוחשית לשלומם של היהודים ברחבי אירופה, כלי שטנה שמועצם לצערנו ע”י הרשתות החברתיות ומלבה תיאוריות קונספירציה נגד יהודים. עשרות המנהיגים האירופים שנענו לקריאתנו להגיע לקראת יום השנה הבינלאומי לשואה, דווקא לכאן, לטרזין, התחייבו להיאבק בפייק ניוז המעודד אנטישמיות ולהטמיע תוכניות חינוכיות למיגורה”.

הרב מרגולין הדגיש את תיאוריות הקונספירציה שהאשימו את היהודים בהפצת מגיפת הקורונה וכן בפרוץ המלחמה באוקראינה כדוגמאות העכשוויות ביותר למסורת הפצת תיאוריות קונספירציה אנטישמיות, שתוצאותיהן עלולות להיות קטלניות כבעבר.

במהלך הטכס בטרזין נשא דברים גדעון לב, ניצול שואה מהמחנה, שבשנים האחרונות הפך “לכוכב טיקטוק” הנלחם באנטישמיות. לב שרד את השהות במחנה עם אמו. סבו נפטר ממחלות בטרזין. אביו נשלח לאושוויץ, ומת בדרך מאושוויץ לברגן-בחזן. ״כשהנאצים השתלטו על צ’כיה, זה היה סופם של היהודים במדינה״, העיד לב, בן ה-87, ״יהודים לא יכלו להישאר בחוץ בלילה, לא יכלו להחזיק במכשירי רדיו ועד מהרה הועברנו כולנו למחנה טרזין שנקרא ׳מחנה יישוב מחדש׳, אבל הוא היה רחוק מזה. הכניסו אותנו לצריפים צפופים מאוד, לא היה מקום, נשים וילדים לא יכלו לראות את בעליהם, אלא אם כן מבעד לחלונות צועדים בשתיקה. המשפט “Arbeit Macht Frei” (“העבודה משחררת”) הוא אחד מהזוועות הנאציות הציניות ביותר: אתה חופשי כשאתה מת. איני זוכר במדויק כיצד שרדתי כילד את החיים כאן. ילדים רוצים לחיות;ילדים אינם רוצים למות. המאבק באנטישמיות ומאבק בשנאה נגד יהודים וכל מיעוט אחר הוא משהו שכולנו יכולים וצריכים לעשות”.