Every Day during the Corona crisis our Advisory Board Member Chief Rabbi Jacobs (NL) writes a diary, on request of the Jewish Cultural Quarter in Amsterdam, which is published on the website of the NIW, the only Jewish Dutch Magazine. Rabbi Jacobs is the head of Inter Governmental Relationships at the Rabbinical Centre of Europe. We will be regularly publishing a selection of his informative, sometimes light hearted, but always wise pieces.
Here, the Rabbi offers his unique and refreshing take on the portion. For our Dutch readers you can follow the diary every day at NIW home page: https://niw.nl and then: scroll down.
Caught with a cap!
It’s hard to find the right balance between exaggeration and naivety. The happy medium is the right way to walk, that should be clear. But where does that sweet spot lie?
I had not heard from an older intelligent lady, a brave woman, for several weeks. And so I called her up and it turned out that she had been struggling a bit with her health for a while.
Good that I called her, but I do feel guilty that I had only noticed her absence now, after a few weeks. In the meantime, since I called her, she has started reading some of my diaries and sends me the following response:
“Dear Rabbi Jacobs. I read in your diary pieces that you meet many people with personal problems and are very concerned about the rising anti-Semitism. That seems very difficult. I find it terrible to read those experiences. It’s too much for me. And after the war I had to hear in technicolour stereo about all the horrors of survivors of the camps. For me, the war started after May ‘45. I’d rather not read all that misery you have to hear and deal with. ”
And so, after this response, I wonder what the happy medium is. I try to warn against  rising anti-Semitism, but I absolutely must. Conversely I do not want to cause more pain to anyone who is already in pain.
I received a lot of WhatsApps to make “the Jewish voice” heard about the riot around Forum for Democracy. But what is “the Jewish voice”? And am I then “the Jewish  voice”? But keep silent? I presented my problem to a good friend of mine, a non-Jewish psychiatrist. When I open my mouth, some of them start to scream or I, for example hurt this brave woman unnecessarily. And when I remain silent, I get complaints that I am not speaking. His response was very clear:
“If you don’t open your mouth now, you’re no longer a rabbi to me. And if your comments make people sad, help them. That is your primary task as a rabbi. ”
But in addition to concerns about rising anti-Semitism and all the tensions associated with it, Hanukkah is getting very close. Today a phone call from Jerusalem to make a video while lighting the menorah at my house, without guests, with a call to light the menorah outside even if it is not possible outside due to corona, especially to do it indoors.
The call must be in Dutch after lighting the third light. A second phone call, also today, from Brussels to, even after the third light has been lit, a message in English about a non-religious subject, but about Hanukkah.
And the third assignment, a request came from South America to give a speech in Dutch of 25 minutes. That will be asked of another seven Chief Rabbis. Every evening a rabbi from another country will speak and subtitles will be provided. Apart from this I also have three TV recordings about… Chanukah next week! After all those telephone requests for TV, zoom, videos, Whatsapps and YouTube, I wonder if I could become a better director.
But in the meantime I will have to work very hard on the preparations for the coming week. I have already found a volunteer professional to record the videos. But the words are on me. That is a nice bit of creative tension.
Yet all these problems create tension, sadness and disappointment. It got a bit too much for me. And so I skipped schul tonight. My wife and I took the car to the beach.
Of course I didn’t wear my hat, but a cap. Just incognito. Get some fresh air. Delicious! We walk on the boulevard for less than twenty minutes, smell the water, feel the wind or suddenly someone behind me shouts: Rabbi Jacobs! Why don’t you wear a hat? You always say that we should not give in to anti-Semitism and keep our Jewish clothing like our ancestors in Egypt. You always say you are not willing to exchange your hat for a baseball cap! I didn’t know what to answer for a moment, I felt caught with my cap, but the walk was very refreshing…
 

The EJA is pleased to announce the appointment of Mr Romano Bolkovic as our Chief Co-ordinator for Southeast Europe on our Committee for Combatting Antisemitism.
Mr Bolkovic is a great friend of the Association and well known to anybody in Croatia where his journalistic talents, as well as wide network of contacts in political, cultural and economic life, are exemplary and without compare.
He is an editor and journalist at Croatian Television where he hosts a weekly prime-time interview called “Romano Bolković – 1 on 1”, whose guests include Presidents and Prime Ministers of European countries, as well as those engaged in the social, cultural and political life in Croatia, the region and across Europe.
He wrote for leading Croatian newspapers such as “Globus”, “Jutarnji list” and “Večernji list”, and is a regular columnist for “Objektiv” and “Storybook”. A member of the Croatian Writers’ Association and of the presidency of the Croatian Social Liberal Party, he is also a Commander of the European Order of St. George of the House of Habsburg-Lothringen. He lives in Zagreb and Berlin.

אנחנו מברכים כל יוזמה שמטרתה לעשות משהו חיובי למען המאבק באנטישמיות״, אמר הרב מרגולין בתחילת הכנס השנתי של מנהיגי הקהילות היהודיות באירופה, הנערך בבריסל. ״אבל, נראה שהנציבות בחרה לעסוק במשימות הקלות ביותר, ולהימנע מעימות עם מדינות שאינן מתאמצות להיאבק באנטישמיות.

“אנחנו מאשימים פוליטיקאים שמעדיפים להנציח את האנטישמיות לצרכים פוליטיים. אנחנו מאשימים מנהיגים, שמסתפקים בנאומים ובהשתתפות בטקסי זיכרון, אבל מתעלמים מהבעיות האמיתיות של יהודים כיום״. הרב מרגולין התייחס ליוזמות גוברות ברחבי האיחוד האירופי לאסור שחיטה כשרה ומילת ילדים.
איגוד הארגונים היהודיים באירופה מפרסם היום מצידו תוכנית, עם הצעות מעשיות לאיחוד האירופי להגברת המאבק באנטישמיות ובאנטי-ציונות, בהתאם להגדרת האנטישמיות הבינלאומית. האיגוד פרסם במטהו בבריסל מסמך המכונה ״עשרת הדיברות למאבק באנטישמיות״, הכולל המלצות מפורטות לצעדים מעשיים שלא ננקטו עד כה למאבק באנטישמיות.
המסמך קורא לאיחוד האירופי להטיל עונשים וקנסות כספיים כבדים על חברות המפעילות רשתות חברתיות, שאינן מסירות במהירות תכנים אנטישמיים ברורים, כמוגדר בהגדרת האנטישמיות הבינלאומית. הגדרה זו כוללת גם כללים ברורים להתייחסויות אנטישמיות כלפי ישראל. המסמך קורא לאיחוד האירופי גם לסגור חשבונות ברשתות חברתיות של פרטים וגורמים שבאופן קבוע מקדמים תכנים אנטישמיים.
המסמך של איגוד הארגונים היהודיים קורא לאיחוד האירופי לעודד מדינות-חברות לאסור פעילות של ארגונים לא ממשלתיים, וקבוצות הפועלות משטחן, לקדם, לתמוך או לגלות סובלנות כלפי אנטישמיות – בכלל זה אנטישמיות אנטי-ישראלית. כמו כן, נקראות חברות האיחוד האירופי ללכת בעקבות הממשל האמריקני ומדינות נוספות, ולהעביר חקיקה שאוסרת איסוף תרומות או תמיכה בארגונים הפועלים לקידום חרמות על ישראל.
האיחוד האירופי נקרא מצידו לגבש הנחיות ברורות למדינות ושטחים שמקבלים מימון מהאיחוד כדי לייצר התניה שתחייב מאבק בגזענות, אנטישמיות והפליה.
ג׳ואל מרגי, נשיא הקונסיסטואר היהודי בצרפת, הדגיש בתחילת הכנס שבכמה ממדינות האיחוד האירופי יש עדיין בעיה גדולה לדבר על האנטישמיות של האסלאם הרדיקלי. ״זו האנטישמיות שרוצחת היום באירופה. הרציחות באות מהאסלאם הקיצוני. יש הסכמה במדינות שונות בין מוסלמים ויהודים, שחווים יחדיו הטלת מגבלות על המסורות הדתיות שלהם, ויש מוסלמים שנלחמים באסלאם הקיצוני.

“התחזקות הימין הקיצוני בגלל המאבק שלו באסלאם הקיצוני לא צריכה להוות פיתוי עבור הקהילות היהודיות״. מרגי תקף בהקשר זה את העיתונאי והסופר היהודי-צרפתי, אריק זמור, ששוקל להתמודד על נשיאות צרפת. זמור, בעל הדעות הביקורתיות ביותר כלפי האסלאם וההגירה המוסלמית לצרפת ואירופה, שהואשם ע״י כמה בתי משפט בצרפת בהסתה לגזענות, הוא לדברי מרגי ״איש ימין קיצוני, שאינו מייצג את ערכי היהדות.
״בתקופה שבה האסלאם הקיצוני מתחזק, לא צריך לנצל את הקהילה היהודית כדי לחזק את הימין הקיצוני. צריך להיאבק בכל סוגי האנטישמיות והשנאה״.
https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/article/5024174/
 

עשרות נציגי ממשלות וחברי פרלמנטים מרחבי אירופה השתתפו היום (שלישי) בטכס אזכרה לקורבנות השואה, שנערך באתר מחנה טרזין (טרזיינשטאט) בצ׳כיה. הטכס נערך לקראת יום השואה הבינלאומי ביוזמת איגוד הארגונים היהודיים באירופה ובמסגרת כנס כלל-אירופי שדן בסוגיית המאבק בתיאוריות קונספירציה אנטישמיות ברשתות החברתיות, בתקשורת ובאוניברסיטאות.

הבחירה לקיים הטכס במחנה טרזין, שהיווה מחנה מעבר למחנות ההשמדה עבור יהודים ממדינות מרכז ומערב אירופה, נבעה מהשימוש שעשו הנאצים במחנה כ״גטו ראווה״ יצוגי, כדי לרמות את דעת הקהל העולמית באשר להשמדתם של יהודי אירופה בגטאות ובמחנות ההשמדה.

״מחנה הריכוז טרזין ׳שווק׳ ע”י הנאצים כ׳התיישבות יהודים׳ רגילה״, הדגיש בכנס יו”ר איגוד הארגונים היהודים באירופה (EJA), הרב מנחם מרגולין,״אך בניגוד מוחלט ל’פייק ניוז’ הזה כ-120,000 מתוך 160,000 היהודים שנאסרו בו נספו בשואה, בהם כ-13,000 ילדים. חלקם נשלחו לתאי הגזים באושוויץ, רבים מתו מרעב. גם היום הפייק ניוז מהווה סכנה מוחשית לשלומם של היהודים ברחבי אירופה, כלי שטנה שמועצם לצערנו ע”י הרשתות החברתיות ומלבה תיאוריות קונספירציה נגד יהודים. עשרות המנהיגים האירופים שנענו לקריאתנו להגיע לקראת יום השנה הבינלאומי לשואה, דווקא לכאן, לטרזין, התחייבו להיאבק בפייק ניוז המעודד אנטישמיות ולהטמיע תוכניות חינוכיות למיגורה”.

הרב מרגולין הדגיש את תיאוריות הקונספירציה שהאשימו את היהודים בהפצת מגיפת הקורונה וכן בפרוץ המלחמה באוקראינה כדוגמאות העכשוויות ביותר למסורת הפצת תיאוריות קונספירציה אנטישמיות, שתוצאותיהן עלולות להיות קטלניות כבעבר.

במהלך הטכס בטרזין נשא דברים גדעון לב, ניצול שואה מהמחנה, שבשנים האחרונות הפך “לכוכב טיקטוק” הנלחם באנטישמיות. לב שרד את השהות במחנה עם אמו. סבו נפטר ממחלות בטרזין. אביו נשלח לאושוויץ, ומת בדרך מאושוויץ לברגן-בחזן. ״כשהנאצים השתלטו על צ’כיה, זה היה סופם של היהודים במדינה״, העיד לב, בן ה-87, ״יהודים לא יכלו להישאר בחוץ בלילה, לא יכלו להחזיק במכשירי רדיו ועד מהרה הועברנו כולנו למחנה טרזין שנקרא ׳מחנה יישוב מחדש׳, אבל הוא היה רחוק מזה. הכניסו אותנו לצריפים צפופים מאוד, לא היה מקום, נשים וילדים לא יכלו לראות את בעליהם, אלא אם כן מבעד לחלונות צועדים בשתיקה. המשפט “Arbeit Macht Frei” (“העבודה משחררת”) הוא אחד מהזוועות הנאציות הציניות ביותר: אתה חופשי כשאתה מת. איני זוכר במדויק כיצד שרדתי כילד את החיים כאן. ילדים רוצים לחיות;ילדים אינם רוצים למות. המאבק באנטישמיות ומאבק בשנאה נגד יהודים וכל מיעוט אחר הוא משהו שכולנו יכולים וצריכים לעשות”.