A day after Dvir funeral EJA chairman, Rabbi Margolin had sent letters to High Representative Mogherini, H.E. Mr. David Maria Sassoli MEP, H.E. Mr. Donald Franciszek Tusk and Mr. David James McAllister MEP, urging them to condemn the glorification of violence and radicalisation by the Palestinian Authority, and make clear that incitement will not be tolerated by the EU, in order to ensure that the murderer of the 19-year-old Dvir Sorek does not receive such payments/stipends.
מנהיגי הקהילות היהודיות באירופה התכנסו אתמול בעיר פורטו שבפורטוגל ביוזמת איגוד הארגונים היהודיים באירופה (EJA) לכינוס חירום נגד האנטישמיות הגואה ביבשת, בהשתתפות נציגים מממשלות אירופה הממונים על המלחמה באנטישמיות. המשתתפים קיבלו החלטה המקדמת בברכה את תוכניות הממשלות השונות למלחמה באנטישמיות, אך הביעו דאגה עזה על הנטייה לקשר את הפעילות נגד האנטישמיות לזו נגד
הגזענות בכלל וצורות אחרות של אפליה.
לטענתם, האנטישמיות היא ייחודית. המנהיגים יצאו נגד עקרון ה”אינטרסקציונליות” הפופולרי היום וקבעו שיש מעט מאוד אמפטיה לקהילות היהודיות מצד קבוצות מותקפות אחרות, בגלל תמיכתן של אותן קהילות יהודיות בישראל. המנהיגים קראו למסודות האיחוד האירופי לקדם החלטה שתאסור על בעלי עמדות אנטישמיות לכהן בתפקידים רשמיים במוסדות האיחוד.
“אנו מחויבים למדינת ישראל תחת כל ממשלה נבחרת ומתפללים להגברת הלכידות החברתית בארץ. קוראים לפוליטיקאים הישראלים לזכור שלהחלטות אפילו להצהרות על אפליית מיעוטים בישראל השלכות חמורות על חיי יהודים באירופה”, ציינו המנהיגים. יו”ר איגוד הארגונים היהודיים, הרב מנחם מרגולין, אמר כי מנהיגי הקהילות הפועלים נגד האנטישמיות אינם זוכים לשיתוף פעולה מצד הפוליטיקאים במדינות השונות ועליהם להתאחד בפעילותם. המנהיגים דורשים מהאיחוד גם פעילות מתואמת למלחמה בהכחשת השואה.
סגן הנשיא לענייני קידום חיי האזרחים באירופה של נציבות האיחוד האירופי, מרגריטיס שינאס, אמר כי יישום תוכנית הפעולה האירופית מתקדם, אך עדיין 38% מהיהודים ביבשת הודיעו על רצונם לעזוב אותה. הנציבות מטילה על כל הממשלות את האחריות ליישום תוכנית המלחמה באנטישמיות לצד בנייתם של החיים היהודיים באירופה. 19 מדינות באירופה פרסמו עד כה תוכנית למלחמה באנטישמיות.
במהלך הכינוס הוקרנה הודעת וידיאו מוקלטת של עמיחי שיקלי, שר התפוצות והמאבק באנטישמיות והשר לשוויון חברתי, שבה התייחס שיקלי לחשיבות המלחמה באנטישמיות. הכינוס נערך גם כמחווה של הזדהות עם קהילת יהודי פורטו, שנמצאת במשבר קשה ביחסיה עם השלטון הפורטוגלי מאז מרץ בשנה שעברה, כאשר הואשמה בהנפקה בלתי חוקית של אישורים לצורך קבלת אזרחות פורטוגלית לישראלים רבים, ובין
היתר לאוליגרך הרוסי רומן אברמוביץ’.
נשיא הקהילה בפורטו, גבריאל סנדרוביץ’, אמר ל”מעריב” כי הנתק עם השלטונות נמשך עד היום.תומר אלדובי, מייסד הפורום למאבק
נגד אנטישמיות ברשת, מסר כי בתקופת מגפת הקורונה ומאז תחילת המלחמה שפרצה באוקראינה, בעקבות הפלישה שלהצבא הרוסי, יש עלייה ניכרת בפוסטים אנטישמיים.
Read more https://www.maariv.co.il/amp/jewishism/Article-1007159
The remark triggered a storm of criticism and Keller has since apologized
German Football Association (DFB) president Fritz Keller faced calls to resign on Sunday after he sparked outrage by comparing his deputy to a Nazi judge.
Presidents of the DFB’s regional associations, which run Germany’s semi-professional and amateur leagues, announced after weekend crisis talks that Keller had lost a vote of confidence and has been “asked to step down from his position.”
DFB general secretary Friedrich Curtius was likewise asked to vacate his role after losing a confidence vote.
The turmoil comes after Keller in a recent meeting likened DFB vice-president Rainer Koch to Roland Freisler, the infamous head of the Nazi party’s court in the 1940s.
Freisler was also a participant at 1942’s Wannsee Conference, where it was decided that 11 million Jews should be exterminated.
The remark triggered a storm of criticism and Keller has since apologized to Koch, acknowledging that his words were “totally inappropriate, notably towards the victims of Nazism.”
Keller ruled out stepping down over the incident, however. Koch has not said that he has accepted the apology.
In a statement, the leaders of the DFB’s five regional and 21 state associations called Keller’s Nazi reference “completely unacceptable” and said they condemned it “in the strongest possible terms.”
“The president’s comments are incompatible with the principles and values of the associations,” they added.
According to the statement, Keller and Curtius have asked for time to consider the resignation requests.
For the second time this year, a white supremacist marched into a synagogue and shot it up. On the six-month anniversary of the deadly shooting in the Tree of Life synagogue in Pittsburgh, a copycat inspired by that attack marched into the Chabad of Poway and opened fire.
In the wake of the horrific attack, many were the forceful condemnations of hate. I’ve read meaningful, painful expressions of solidarity.
But one disturbing phrase kept popping up. Everyone from Presidential Candidate Kamala Harris, Republican Senator Tim Scott, Democratic Representative Ted Lieu, and even Jewish writers and activists felt the need to announce: “anti-Semitism is real.”
Hearing this didn’t make me feel better. It made me feel worse.
Of course, anti-Semitism is real. That should go without saying. According to the Anti-Defamation League, over one billion people in the world harbor anti-Semitic attitudes. These hateful thoughts are leading to real atrocities; 2017 was plagued by 1,986 anti-Semitic hate crimes, plus a march where hundreds of white nationalists, white supremacists, and neo-Nazis came together to chant that “Jews will not replace us.”
This problem isn’t confined to South Carolina. I went to high school in New York and college in Los Angeles; both of the buildings where I went to school have been branded with spray-paint swastikas.
When the Chabad of Poway was attacked, American Jews hadn’t gone six months since a white supremacist last stormed into a synagogue and killed the Jews inside. We hadn’t gone a full day since The New York Times had to apologize for publishing an anti-Semitic cartoon.
I shouldn’t be able to roll out these statistics and offenses off the top of my head. But I, like most Jews I know, am constantly forced to “prove” that my community is under siege.
Every time I speak up about anti-Semitism, I’m gaslit by people who deny it exists. They even go so far as to accuse me of fabricating false allegations of hate in bad faith.
In other words, not only is there a furious spike in hatred against Jews in this world; there is also a ferocious movement to deny that it is happening.
Jews no longer just face a fringe squad of maniacs who pretend the Holocaust was a hoax; anti-Semitism denial is a widespread epidemic.
This morning, my mother told me that she’s too afraid to step into a temple again. She has good reason to panic. Lori Gilbert Kaye, the woman who was shot dead in Poway, is right around her age. She left behind a daughter who’s mine. They could have been us; in some ways, they were.
Instead of crying with my mother, I spent tonight regurgitating statistics, pointing to today’s tragedy as evidence that our panic isn’t paranoia, that it shouldn’t take Jews getting murdered for people to recognize anti-Semitism.
But it does. So every time an anti-Semitic tragedy strikes, I feel compelled to broadcast it as evidence of the atrocities Jews face. I’m not the only one who so feels that way. Even Audrey Jacobs, a close friend of Kaye who expressed her loss in a Facebook post, took the time to repeat “anti-Semitism is real” in its final lines.
We wouldn’t be compelled to state that “anti-Semitism is real” if people weren’t actively declaring that it wasn’t.
Like Jacobs, I mourn for Kaye, who was executed for the crime of being a Jew. I mourn for my entire community, who don’t feel safe in our own houses of faith or supported, neither by our President nor by the social justice organizations that oppose him. But I also mourn for our ability to process our pain privately and on a personal level.
Anti-Semitism has become so normalized that we have to paint the picture of Jew-hatred with fresh Jewish blood. There’s no time to grieve. We’re forced to immediately turn every act of anti-Semitism into a teaching moment. When the world offers their condolences, Jews utilize the brief attention from being murdered to shout out “See? We weren’t making it up!”
Hatred of Jews is palpable, widespread, and increasingly lethal.
The people who need to see Jewish corpses on the ground to believe “anti-Semitism is real” are part of the problem.
Ariel Sobel is a nationally-recognized writer-director, activist, and TED speaker. Follow her on Twitter @arielsobelle.
This story “Why Do Jews Have To Be Murdered For You To Admit Anti-Semitism Is Real?” was written by Ariel Sobel. and was publish on Forward
It’s a challenging time for Jewish communities in Europe. Anti-Semitism is on the rise as populism and the politics of the lowest common denominator are gaining traction. Our communities often need round the clock protection and our practices and customs such as keeping Kosher are under pressure from increasing political interference.
